גז"ד לנאשם ששפך מים רותחים על מתלוננת וניסה להדיחה לשנוי גרסתה

1.         תחילה כפר הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן והתיק נקבע להוכחות. בפתח ישיבת ההוכחות, הודיעו הצדדים על הסדר טיעון, בגדרו, תוקן כתב האישום (התיקון היה על אתר בגוף כתב האישום), הנאשם הודה בכתב האישום המתוקן מיום 5.12.07 והורשע בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן. באשר לעונש, הוסכם, שהטיעון יהא חופשי, לאחר שיוגש תסקיר מבחן בעניינו של הנאשם, לפי בקשתו.

            כתב האישום המתוקן מיום 5.12.07 מורכב משני אישומים; על פי האישום הראשון, בתאריך 30.9.07, בשעות הצהריים, באה המתלוננת, גב' **** (להלן: " המתלוננת") לביתו של הנאשם ושהתה שם מספר שעות במהלכן אכלה המתלוננת והנאשם שתה וודקה. יצויין, כי המתלוננת הינה תושבת **** ובינה ובין הנאשם שררו יחסי ידידות. עת ישבו השניים בסלון ביתו של הנאשם, עבר הנאשם לשבת לצידה של המתלוננת ואמר לה, כי הוא אוהב אותה וחפץ להינשא לה. המתלוננת דחתה את הנאשם וקמה על מנת להכין קפה במטבח הבית. היא הרתיחה מים, בקומקום החשמלי, במטבח, והכינה שתי כוסות עם קפה וסוכר על השיש. בין הצדדים התפתח דין ודברים שבמהלכו חבל הנאשם במתלוננת באופן שכתוצאה ממעשיו נשפכו מים רותחים מהקומקום על המתלוננת וגרמו לה לכוויות ולנאשם נגרמה כוויה בידו.

            כתוצאה ממעשי הנאשם נגרמו למתלוננת כוויות מדרגה ראשונה ושניה בפניה, בצווארה ובקדמת בית החזה שלה, כולל החלק העליון של שדיה.

            בעקבות הודאתו באישום הראשון, הורשע הנאשם בעבירה של חבלה חמורה, עבירה לפי סעיף 333 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").

            על פי האישום השני, ביום 16.10.07 התקשר הנאשם לביתה של המתלוננת וביקש ממנה לבוא לדיון בבקשה לעוצרו עד תום ההליכים, בקשה שהוגשה בד בבד עם הגשת כתב האישום, שנקבע ליום 18.10.07. הנאשם אמר למתלוננת באותה שיחה, כי הוא מצטער על מה שעשה לה, כי אינו יודע מה קרה לו ומדוע עשה זאת ואף הבטיח לה, כי ישלם לה על כל מה שגרם.

            למחרת היום, בתאריך 17.10.07 התקשר הנאשם למתלוננת פעם נוספת, וביקשה בשנית, כי תבוא לדיון ותאמר בבית המשפט, כי הם ידידים וכי "הכל בסדר איתם"; כאשר המתלוננת ענתה לו, כי אין לה אפילו כסף לשלם עבור האמבולנס שפינה אותה ביום הארוע לבית החולים, ענה לה הנאשם, כי אין לה מה לדאוג והוא ישלם עבור האמבולנס, אולם, אם הוא יהיה בבית סוהר, לא יוכל לשלם. המתלוננת ענתה לנאשם, כי אינה חפצה בעזרתו.

            באחת משתי השיחות אמר הנאשם למתלוננת, כי עליה ללכת לתחנת המשטרה ולומר "משהו אחר" על מנת שהוא לא יהיה בכלא ושלא יוטל עליו עונש.

            בעקבות הודאתו באישום השני, הורשע הנאשם בעבירות של הדחה בעדות בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 246 לחוק העונשין והדחה בחקירה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין.

2.         בתסקירו מיום 27.12.07, נמנע שירות המבחן מלבוא בהמלצה כלשהי אודות הנאשם.

3.         ב"כ המאשימה מבקשת לגזור על הנאשם מאסר בפועל משמעותי, מאסר מותנה מרתיע, קנס ופיצוי כספי למתלוננת וכן להפעיל עונש מאסר מותנה בן 9 חודשים שהוטל עליו בת.פ. ****  של בית משפט השלום בנצרת (ת/5) במצטבר.

            ב"כ המאשימה הדגישה בטיעוניה לעונש, כי הנאשם חבל במתלוננת וגרם לה כוויות חמורות בחזה, בצוואר ובפנים כתוצאה משפיכת מים רותחים. מדובר במעשים חמורים שגרמו לתוצאות חמורות כפי שניתן להתרשם מ- 6 תמונות (ת/1) שצולמו סמוך לאחר הארוע. בעקבות פגיעתה, אושפזה המתלוננת למשך 3 ימים והיא סובלת עד היום מן הנזקים הפיזים והנפשיים בגין אותו ארוע וכן נותרו סימנים על גופה עד היום. ב"כ המאשימה הפנתה לסיכום המחלה (ת/2) ולתיעוד הרפואי (ת/3).

            עוד נטען, כי לאחר שכבר היה במעצר, ניסה הנאשם לשכנע את המתלוננת לבוא ולומר דברים אחרים הן במשטרה והן בבית המשפט על מנת שלא יהיה בכלא ולא יוטל עליו עונש.

            עוד טענה ב"כ המאשימה, כי אין המדובר במעידה חד פעמית, שכן מדובר בנאשם בעל עבר פלילי עשיר (ת/4) גם בעבירות אלימות, אשר נשפט בעבר למאסרים בפועל, אך כנראה מדובר באורח חיים של אלימות שסיגל הנאשם לעצמו.

            ב"כ המאשימה ציינה, כי אף תסקיר שירות המבחן, שהוגש בעניינו של הנאשם הינו שלילי; הנאשם אינו לוקח אחריות על מעשיו, משליך את כל האשמה על המתלוננת, מנהל אורח חיים עברייני ותקופות המאסר שנשא לא הניבו שינוי כלשהו באורחות חייו.

4.         ב"כ הנאשם טענה ארוכות לעונש. אין בידי לקבל את טענותיה העובדתיות החורגות ממסגרת העובדות הכלולות בכתב האישום המתוקן מיום 5.12.07, שבהן הודה הנאשם. אין לקבל טענות עובדתיות נוספות המשקפות כביכול את גרסתו של הנאשם, כאשר מדובר בטענות העומדות בסתירה לגרסתה של המתלוננת. לנאשם היתה הזדמנות בעת גיבוש הסדר הטיעון ותיקון כתב האישום לעמוד על כך, שהתיקון שייעשה יכלול עובדות, אשר לדעתו, יש להביאן בחשבון, הן לצורך שלמות התמונה העולה מעובדות כתב האישום המקורי והן על מנת להביאן לידיעתו של בית המשפט. משהודה הנאשם במקרה דנן בכתב אישום מתוקן, מתמקד בית המשפט אך ורק בעובדות כתב האישום המתוקן ודוחה כל טענות עובדתיות החורגות ממסגרתו. משכך, לא היה טעם בהצגת גרסתו של הנאשם, אף אם היא מתיישבת עם העבירות נשוא כתב האישום המתוקן, ואף אם נפרשה על ידי הנאשם בפני שירות המבחן, כאשר הנאשם לא העיד בפני בית המשפט ולא היתה הזדמנות להתרשם ממהימנות גרסתו; לא כל שכן, כאשר בפי המתלוננת גרסה אחרת, כפי שנטען על ידי ב"כ המאשימה, ואין המדובר בעובדות מוסכמות. 

5.         ב"כ הנאשם סבורה, שתסקיר המבחן שהוגש בעניינו של הנאשם, אינו תסקיר שלילי, שכן שירות המבחן הגיע לכלל מסקנה, שאין מענה טיפולי לבעיית האלכוהול של הנאשם, אך לא התרשם ממסוכנות שקיימת אצלו כלפי המתלוננת.

            בטיעוניה לעונש, הדגישה ב"כ הנאשם, כי במהלך אותו דין ודברים שהתפתח בין הצדדים במטבח קטן מידות (נ/1), נפגע הנאשם בידו מאותם מים רותחים, אף שפגיעתו לא תועדה על ידי הרשות החוקרת ולא בתעוד רפואי. ב"כ הנאשם הוסיפה וטענה, שאותם מים רותחים שנגעו בגופה של המתלוננת נגעו גם בגופו של הנאשם והותירו על גופו כוויות קשות שחלפו בדיוק כפי שחלפו אותן כוויות קשות שהיו בפניה ובחזה של המתלוננת, מלבד סימן אדום בכתף של המתלוננת.

            עוד טענה ב"כ הנאשם, כי הנאשם לא התכוון לפגוע במתלוננת, אך בשל תנועת ידו נשפך הקומקום והמים הרותחים פגעו בו ובמתלוננת. עוד נטען, כי הנאשם מתחרט ומביע צער על הסבל שנגרם למתלוננת.

            באשר להרשעותיו הקודמות של הנאשם, נטען, כי מלבד שתי הרשעות משנת 2003 בעניין אלימות, כל הרשעותיו משנת 77 עד שנת 95 הינן בעבירות רכוש.